חרדה חברתית בקרב מתבגרים

לחרדה חברתית יש שלל צורות ומופעים בגילאים שונים. מתבגרים, אשר נאלצים להתמודד מידי יום עם משימות ואתגרים שונים בתחום החברתי, עשויים לפתח חרדות חברתיות שונות. לרוב, החרדה החברתית מופיעה בראשית גיל ההתבגרות, בסביבות גיל 12-13. יחד עם זאת, מתבגרים הסובלים מחרדה חברתית היו לרוב ביישנים ומופנמים יותר מאחרים כבר בילדות.

מתבגרים נדרשים להתמודד עם סיטואציות חברתיות חדשות ומורכבות, ולכן הם נזקקים לפתח יכולות חברתיות וקוגניטיביות אשר יעזרו להם להתמודד בחיים. היחסים של בני נוער עם בני חרדה חברתית בקרב מתבגריםנוער אחרים, והאופן בו הם נתפסים על ידי האחרים, הופכים להיות חשובים בעיניהם יותר ויותר. כל חוויה ואירוע אשר עיניים בוגרות ממעיטות בערכם, מקבלים אצל מתבגרים משמעות רבה. כך למשל, הזמנה או אי הזמנה למסיבה, מחמאה, הקנטה וכדומה.

לצד הלחץ המופעל עליהם מצד בני גילם, מתבגרים נתונים ללחצים מצד הוריהם, מוריהם ובעלי סמכות אחרים. בבית הספר, למשל, הם נדרשים להציג משהו בפני כל הכיתה, או לענות על שאלה מסובכת בפומבי. לחצים אלה מצטרפים ללחצים החברתיים הטבעיים של בני הנוער כגון הלחץ להיות מושך ואטרקטיבי, הלחץ להצליח בתחומי הספורט והאומנות, ועוד.

רוב המתבגרים יפתחו חרדה חברתית במידה מסוימת במהלך גיל ההתבגרות, אך בקרב מעטים מהם תתפתח חרדה חברתית קלינית אשר תשפיע על המשך חייהם במידה ניכרת. לשם כך חשוב לאתר, לאבחן ולטפל בחרדה חברתית בקרב מתבגרים.

מתבגרים סובלים מאותם הסימפטומים מהם סובלים מבוגרים עם חרדה חברתית: הסמקה, קצב לב מוגבר, גמגום, הזעה, הימנעות מקשר עין וכדומה. מידה סבירה מתופעות אלה מצויה אצל כל מתבגר ולרוב, תואמת את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.

יחד עם זאת, סימפטומים אחרים כגון התקפי חרדה, קיפאון, בכי ורעד בלתי נשלט, עשויים להצביע על קיומה של חרדה חברתית קלינית. סימפטומים אלה אינם תואמים את הציפיות מהשלב ההתפתחותי של המתבגר, והם גורמים למתבגר לא להצליח ולהתגבר על סיטואציות חברתיות רגילות. הם עשויים לפגוע בתפקוד האישי שלו, בלימודיו ובחיי החברה שלו. מידת הפגיעה בתחומים אלה משמשת למדידת ולאבחון החרדה החברתית.