הפרעות והתקפי חרדה

אלו הסובלים מהפרעות חרדה, המאופיינות בהתקפים חוזרים או בפחד מהתקפים נוספים (שגם לו יש השלכות התנהגותיות) הם בעלי עוררות גבוהה לסממנים גופניים שליליים. הם מודעים לתחושות גוף יותר מאנשים שאינם חווים התקפי פאניקה; בנוסף, הם מייחסים משמעות שלילית וחמורה יותר לתחושות אלו – לאחר שנחווה התקף ראשון, כל חוויה כמו סחרחורת דופק מואץ או נשימה חסרה עשויות להיראות כסימן להתקף פאניקה נוסף קרב ובא.

דאגה רבה יותר מתסמינים פיסיים והענקת משמעות שלילית ורבה יותר עבורם – מגדילים סיכויים להתקף חרדה. לרוב, אלו החווים התקפי חרדה קשים ימנעו מפעילויות רבות עקב החשש לחוות התקף כזה. מדובר במעגל שלילי בעייתי.

פעילות גופנית והתקפי חרדה

פעילות גופנית מעוררת תסמינים גופניים המתקיימים בעת התקף חרדה: דופק מואץ, נשימה מהירה, הזעה, אולי גם תחושת סחרחורת ולחץ בחזה. כיצד, אם כך, יכולה פעילות גופנית לסייע אם היא למעשה מעוררת סימפטומים זהים לאלו שבהתקף פאניקה?

כאשר אדם חווה נשימה קצרה, קצב לב מואץ הזעה וכד', הקשורים בפעילות גופנית בה הוא עוסק, על אף היותן לא נעימות לעיתים, הן לרוב פחות מאיימות מתחושות הנחוות בזמן התקף – זאת כיוון שבזמן פעילות גופנית, תחושות אלו משויכות לפעילות ולא לאיזשהו סימן שמשהו אינו כשורה עם גופו.

היכולת להסביר תחושות גופניות אלו, ולשאת אותן כאשר מדובר בפעילות גופנית, מכון כושר למשל,  מאפשרת לאותו אדם להיות עם אותן תחושות גוף בלתי נעימות משך זמן רב יותר – ללא מתן פירוש שלילי לגביהן. אדם עם נטייה חרדתית העוסק בפעילות פיסית שובר למעשה את המעגל השלילי הזה, תוך הפחתה במודעות היתר לתחושות הגוף, זאת תוך שיפור בכושר הגופני (מבחינת דופק מנוחה ולחץ דם). האדם שב להאמין בגופו תוך שהפרשנויות השליליות דועכות להן. כל אלו תורמים לתחושת עוצמה ולמתח ופחד מופחתים – וכך, בסופו של דבר, גם לירידה בתדירות התקפי הפאניקה ובעוצמתם.

פעילות גופנית כפתרון לחרדה

פעילות גופנית זו פעילות שבדרך כלל מצריכה כוח רצון וביגוד ספורט מתאים – זאת בנוסף על כך שהיא מתאפשרת בכל מצב, כמעט. מדובר בפתרון אפקטיבי וזמין ביותר עבור הסובלים מהתקפי חרדה, שעבור חלקם יהיה צורך בשילוב פעילות גופנית עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי.